דודו סעדה מארח את רס"ן במיל' איל סילברמן אחיו הבכור של אוריאל אביעד הי"ד, לוחם בגדוד 7421 בחטיבת קרייתי, נפל בקרב ברצועת עזה שבוע לפני יום הולדתו ה24. 

אוריאל היה כל כולו התנדבות ועשייה: התנדב עם ילדים עם מוגבלויות, לימד ילדים לקראת בר מצווה, ב'ידידים' ובחלוקת מזון לנזקקים. כשחזר מעזה להפוגה של 48 שעות - הלך וחילק אוכל לנזקקים. למד בישיבת איתמר שאיבדה שישה מבוגריה במלחמה, והיה רגע לפני הקמת בית יחד עם זוגתו תהילה. 

אוריאל הי"ד היה בן שלישי למשפחת עולים. האב דוד הגיע מקופנהגן בדנמרק, האם אביבה עלתה מציריך בשוויץ. הוריו - עלו לבדם בגיל 18, הכירו בארץ והקימו משפחה יפה עם שישה ילדים. איל ואח נוסף טייסים בחיל האויר. אוריאל היה כבד משקל והפרופיל הנמוך פסל אותו מלהיות קרבי. בסמיכות לתאריך הגיוס ועם המון כוח רצון אוריאל הוריד 11 קילו ממשקלו והצליח להיות שריונר. הוא השתחרר משירות סדיר כחודשיים לפני פרוץ המלחמה, ועשה הכל על מנת שיגייסו אותו למילואים. בתחילה שובץ להגנת יישובים ביו"ש אבל רצה לשרת דווקא בעזה, והצליח. הוא חיפש ומצא פלוגת שריון לוחמת והצטרף אליה ללחימה. "אוריאל הרגיש שהתפקיד שלו זה להשיב את החטופים הביתה, והיכולת להילחם למען האחים הנמצאים בשבי היא גדולה ומשמעותית ועזרה לו מאוד עם כל הקושי, והיה לו קשה", מספר איל אחיו.

 היום בו נהרג היה היום בו צה"ל החל במתקפה בחאן יונס. אוריאל היה הטען בטנק סמ"פ שהוביל את  הכוח במטרה להגיע למרחב תת קרקעי שנחשד למקום בו מוחזקים חטופים. הם נקלעים למארב, הטיל חוטף נ"ט ואוריאל נפל במקום. עוד שלושה מחבריו נפצעו וב"ה משתקמים.  

 דוד האב בתפקידו מודיע נפגעים שנים רבות, ובעצמו סיים משמרת בכוננות בחמישי בערב, ומי שהחליף אותו במשמרת - בא להודיע לו כשעה לפני כניסת שבת. "אני משרת בקבע" מספר איל. "זו שבת ראשונה שאשתי ואני עם התינוקת בבית. 5 דקות אחרי הדלקת נרות דופקים קצינים בדלת הבית. זיהיתי מיד. דאגתי להרבה מעגלי קרובים במלחמה, אוריאל לא היה ביניהם, אבל ישר ידעתי שזה הוא". 

אביבה האם הייתה אצל הוריה בשוויץ כשנודע לה על נפילת בנה. היא ואחותה טסו לעזור להורים לארוז לקראת עלייה: "המלחמה רק הדגישה את המקום הטבעי ליהודים". היה קשה לקבל את הבשורה מרחוק. כשיצאה מבית הוריה לטיסה ארצה ראתה את הקהילה היהודית בציריך בטור ארוך עומדת עם דגלי ישראל ומלווה אותה. השיירה המשיכה כשנחתה בארץ עד ללוויה בבית העלמין בנחלים. 

בט' בשבט נציין שנה לנופלו. ובהנצחה נרצה להדגיש את הטוב, שכל אחד ישפיע על הסביבה שלו במה שהוא טוב בו, ולהמשיך להפיץ את האור של אוריאל הי"ד.

 

דודו סעדה מארח את רס"ן במיל' איל סילברמן אחיו הבכור של אוריאל אביעד הי"ד, לוחם בגדוד 7421 בחטיבת קרייתי, נפל בקרב ברצועת עזה שבוע לפני יום הולדתו ה24.&nbsp;
אוריאל היה כל כולו התנדבות ועשייה: התנדב עם ילדים עם מוגבלויות, לימד ילדים לקראת בר מצווה, ב'ידידים' ובחלוקת מזון לנזקקים. כשחזר מעזה להפוגה של 48 שעות - הלך וחילק אוכל לנזקקים. למד בישיבת איתמר שאיבדה שישה מבוגריה במלחמה, והיה רגע לפני הקמת בית יחד עם זוגתו תהילה.&nbsp;
אוריאל הי"ד היה בן שלישי למשפחת עולים. האב דוד הגיע מקופנהגן בדנמרק, האם אביבה עלתה מציריך בשוויץ. הוריו - עלו לבדם בגיל 18, הכירו בארץ והקימו משפחה יפה עם שישה ילדים. איל ואח נוסף טייסים בחיל האויר. אוריאל היה כבד משקל והפרופיל הנמוך פסל אותו מלהיות קרבי. בסמיכות לתאריך הגיוס ועם המון כוח רצון אוריאל הוריד 11 קילו ממשקלו והצליח להיות שריונר. הוא השתחרר משירות סדיר כחודשיים לפני פרוץ המלחמה, ועשה הכל על מנת שיגייסו אותו למילואים. בתחילה שובץ להגנת יישובים ביו"ש אבל רצה לשרת דווקא בעזה, והצליח. הוא חיפש ומצא פלוגת שריון לוחמת והצטרף אליה ללחימה. "אוריאל הרגיש שהתפקיד שלו זה להשיב את החטופים הביתה, והיכולת להילחם למען האחים הנמצאים בשבי היא גדולה ומשמעותית ועזרה לו מאוד עם כל הקושי, והיה לו קשה", מספר איל אחיו.
&nbsp;היום בו נהרג היה היום בו צה"ל החל במתקפה בחאן יונס. אוריאל היה הטען בטנק סמ"פ שהוביל את &nbsp;הכוח במטרה להגיע למרחב תת קרקעי שנחשד למקום בו מוחזקים חטופים. הם נקלעים למארב, הטיל חוטף נ"ט ואוריאל נפל במקום. עוד שלושה מחבריו נפצעו וב"ה משתקמים. &nbsp;
&nbsp;דוד האב בתפקידו מודיע נפגעים שנים רבות, ובעצמו סיים משמרת בכוננות בחמישי בערב, ומי שהחליף אותו במשמרת - בא להודיע לו כשעה לפני כניסת שבת. "אני משרת בקבע" מספר איל. "זו שבת ראשונה שאשתי ואני עם התינוקת בבית. 5 דקות אחרי הדלקת נרות דופקים קצינים בדלת הבית. זיהיתי מיד. דאגתי להרבה מעגלי קרובים במלחמה, אוריאל לא היה ביניהם, אבל ישר ידעתי שזה הוא".&nbsp;
אביבה האם הייתה אצל הוריה בשוויץ כשנודע לה על נפילת בנה. היא ואחותה טסו לעזור להורים לארוז לקראת עלייה: "המלחמה רק הדגישה את המקום הטבעי ליהודים". היה קשה לקבל את הבשורה מרחוק. כשיצאה מבית הוריה לטיסה ארצה ראתה את הקהילה היהודית בציריך בטור ארוך עומדת עם דגלי ישראל ומלווה אותה. השיירה המשיכה כשנחתה בארץ עד ללוויה בבית העלמין בנחלים.&nbsp;
בט' בשבט נציין שנה לנופלו. ובהנצחה נרצה להדגיש את הטוב, שכל אחד ישפיע על הסביבה שלו במה שהוא טוב בו, ולהמשיך להפיץ את האור של אוריאל הי"ד.
&nbsp;

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement