דודו סעדה מארח את רחלי אנקרי, דודתה של תפארת לפידות ז"ל שנהרגה במסיבת נובה ברעים בבוקר שמחת תורה. 

רחלי מספרת על תפארת: "תפארת אהבה לטייל בעולם. עבדה בחקלאות, באה לחופשה קצרה לארץ לפני ראש השנה, והייתה אמורה לחזור לאוסטרליה יומיים לפני שנקברה. באה ממש להיפרד. בליל שמחת תורה הייתה בבית, קמה ב12:30 בלילה ואז הם החלו באיסוף חברים לקראת המסיבה ברעים. הם הגיעו לקראת זריחה בערך ב5:30 בבוקר, וב- 6:30 כבר התחיל הבלאגן, טילים וצבע אדום. היו אנשים שהתחילו לצאת אבל היא נשארה עם עוד חברה - חיכו שהמצב יירגע קצת, אבל אז הגיעו המחבלים. תפארת ועוד חברה עלו על אוטו וניסו להימלט, ואז היא ראתה שחברה שלה נמצאת לבדה ברכב קרוב ורצתה לעבור אליה כדי שלא תישאר לבד. הרכב מממנו ירדה היה רכב שטח והצליח לצאת דרך השדות. הרכב אליו עברה היה כלוא בכניסה הראשית - המחבלים חסמו את היציאה, זרקו פצצות לרכבים והן ברחו לשדות. תפארת ניסתה להתקשר לסלולארי אבל המשפחה דתיה ולא היו זמינים בשבת, ואז היא התקשרה לטלפון בבית. בפעם השנייה אמה שרית ענתה לה, ותפארת דיברה איתה בקור רוח, אני חושבת שכסוג של כיבוד הורים בשביל לשמור עליה, היא ידעה שאמה היא אחות שכולה ושלא תעמוד בפרידה, והתקשרה לשתף אותה. היא אמרה לה ש'אני נמצאת בפיגוע, יש מחבלים, יורים עלינו. זהו, רק רציתי לספר לך'. הקשר ניתק ובעצם עשרה ימים תפארת היתה נעדרת. בהמשך הטלפון שלה אוכן בעזה ולכן נחשבה כחטופה.

דודה של תפארת, אשר זגורי ז"ל, נהרג בנצרים כשתפארת היתה בת שנה וחצי. בדקנו וזה ממש כמה קילומטרים מאיפה שתפארת נהרגה. אביה, אוהד השתתף בפגישה של משפחות החטופים יחד עם ראש הממשלה ואמר לו: 'אל תשחרר רוצחים בתמורה לבתי'. אסור לחזור על אותה טעות, אל תשחררו מחבלים כדי שלא ימותו עוד יהודים.  

היינו בתודעה שהיא חטופה ומתוקף זה היה לנו המון תקווה, שתחזור. עשינו מיזמים של תפילה והפרשות חלה בכל הארץ והעולם. תפארת נרצחה יומיים לפני יום ההולדת ה- 23 שלה, ובכל הארץ חגגו לה יום הולדת. כתוב 'קול רינה וישועה': כשאתה רוצה למשוך ישועה - אז תהיה בשמחה. אחרי עשרה ימים קיבלנו הודעה שגופתה זוהתה. היא היתה שלימה לגמרי. 

אני עובדת על אות מופת אזרחי, שזה בעצם סוג של סיכה שיהיה כתוב עליו 'הנני', שתינתן ע"י משפחות שנעזרו - למי שעוזר ותומך. הרעיון הוא בעצם להכיר בעשייה. במלחמה הזו מאוד בולט שהעורף הוא החזק. אנחנו החזקנו מעמד רק בזכות הקהילות שלנו, חריש ופרדס חנה, שדאגו לנו בהכל. החל מבייביסיטרים, כביסות, וניקיונות וקניות ואוכל - לא היינו מחזיקים להחזיק את המתח יחד עם עומס החיים. אני חושבת שכל דבר במלחמה הזו אפילו הכי קטן שנעשה - ראוי להערכה גדולה.

אנחנו רוצים שיחיו את תפארת. בכניסה לבית המנחמים של הרב אוירבך כתוב שכשאדם נפטר כל המידות שלו הופכות להפקר, כל רוצה יבוא וייטול. אני חושבת שמה שאנחנו עושים כרגע זה להביא כמה שיותר מהמידות של תפארת. שהרוח שלה תמשיך לפעום פה. מה שאני רוצה לקחת מתפארת זה חמלה ואמת. מה שמנחם היום את המשפחה זה שמכניסים שבת מוקדם, וששרים 'יה אכסוף' - שזה השיר שתפארת הכי אהבה".

יהי זיכרה ברוך.

דודו סעדה מארח את רחלי אנקרי, דודתה של תפארת לפידות ז"ל שנהרגה במסיבת נובה ברעים בבוקר שמחת תורה. 
רחלי מספרת על תפארת: "תפארת אהבה לטייל בעולם. עבדה בחקלאות, באה לחופשה קצרה לארץ לפני ראש השנה, והייתה אמורה לחזור לאוסטרליה יומיים לפני שנקברה. באה ממש להיפרד. בליל שמחת תורה הייתה בבית, קמה ב12:30 בלילה ואז הם החלו באיסוף חברים לקראת המסיבה ברעים. הם הגיעו לקראת זריחה בערך ב5:30 בבוקר, וב- 6:30 כבר התחיל הבלאגן, טילים וצבע אדום. היו אנשים שהתחילו לצאת אבל היא נשארה עם עוד חברה - חיכו שהמצב יירגע קצת, אבל אז הגיעו המחבלים. תפארת ועוד חברה עלו על אוטו וניסו להימלט, ואז היא ראתה שחברה שלה נמצאת לבדה ברכב קרוב ורצתה לעבור אליה כדי שלא תישאר לבד. הרכב מממנו ירדה היה רכב שטח והצליח לצאת דרך השדות. הרכב אליו עברה היה כלוא בכניסה הראשית - המחבלים חסמו את היציאה, זרקו פצצות לרכבים והן ברחו לשדות. תפארת ניסתה להתקשר לסלולארי אבל המשפחה דתיה ולא היו זמינים בשבת, ואז היא התקשרה לטלפון בבית. בפעם השנייה אמה שרית ענתה לה, ותפארת דיברה איתה בקור רוח, אני חושבת שכסוג של כיבוד הורים בשביל לשמור עליה, היא ידעה שאמה היא אחות שכולה ושלא תעמוד בפרידה, והתקשרה לשתף אותה. היא אמרה לה ש'אני נמצאת בפיגוע, יש מחבלים, יורים עלינו. זהו, רק רציתי לספר לך'. הקשר ניתק ובעצם עשרה ימים תפארת היתה נעדרת. בהמשך הטלפון שלה אוכן בעזה ולכן נחשבה כחטופה.
דודה של תפארת, אשר זגורי ז"ל, נהרג בנצרים כשתפארת היתה בת שנה וחצי. בדקנו וזה ממש כמה קילומטרים מאיפה שתפארת נהרגה. אביה, אוהד השתתף בפגישה של משפחות החטופים יחד עם ראש הממשלה ואמר לו: 'אל תשחרר רוצחים בתמורה לבתי'. אסור לחזור על אותה טעות, אל תשחררו מחבלים כדי שלא ימותו עוד יהודים.  
היינו בתודעה שהיא חטופה ומתוקף זה היה לנו המון תקווה, שתחזור. עשינו מיזמים של תפילה והפרשות חלה בכל הארץ והעולם. תפארת נרצחה יומיים לפני יום ההולדת ה- 23 שלה, ובכל הארץ חגגו לה יום הולדת. כתוב 'קול רינה וישועה': כשאתה רוצה למשוך ישועה - אז תהיה בשמחה. אחרי עשרה ימים קיבלנו הודעה שגופתה זוהתה. היא היתה שלימה לגמרי. 
אני עובדת על אות מופת אזרחי, שזה בעצם סוג של סיכה שיהיה כתוב עליו 'הנני', שתינתן ע"י משפחות שנעזרו - למי שעוזר ותומך. הרעיון הוא בעצם להכיר בעשייה. במלחמה הזו מאוד בולט שהעורף הוא החזק. אנחנו החזקנו מעמד רק בזכות הקהילות שלנו, חריש ופרדס חנה, שדאגו לנו בהכל. החל מבייביסיטרים, כביסות, וניקיונות וקניות ואוכל - לא היינו מחזיקים להחזיק את המתח יחד עם עומס החיים. אני חושבת שכל דבר במלחמה הזו אפילו הכי קטן שנעשה - ראוי להערכה גדולה.
אנחנו רוצים שיחיו את תפארת. בכניסה לבית המנחמים של הרב אוירבך כתוב שכשאדם נפטר כל המידות שלו הופכות להפקר, כל רוצה יבוא וייטול. אני חושבת שמה שאנחנו עושים כרגע זה להביא כמה שיותר מהמידות של תפארת. שהרוח שלה תמשיך לפעום פה. מה שאני רוצה לקחת מתפארת זה חמלה ואמת. מה שמנחם היום את המשפחה זה שמכניסים שבת מוקדם, וששרים 'יה אכסוף' - שזה השיר שתפארת הכי אהבה".
יהי זיכרה ברוך.

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement