דודו סעדה מארח את שמחה גולדין אביו של הדר שנשבה ע"י החמאס במבצע צוק איתן והוכרז כחלל צה"ל לפני כמעט עשור.

שמחה משתף בכאבו אחרי האסון בדרום: "יש לי תחושת אשמה מאוד כבדה. 9 שנים, חודשיים ושלושה שבועות, לא הצלחנו להביא את הדר לקבר ישראל. בתוך המאבק הזה הרגשנו שההפקרה הזו יוצרת משהו בעייתי שבסופו יש תהום. שנים ניסינו להפעיל את המנהיגות הפוליטית, את המנהיגות הצבאית ,ואת המנהיגות הדתית וכולם הפנו לנו עורף בצורה זו או אחרת. כולם אמרו שזה 'רק שני חיילים', ושהם חללים, כל התירוצים של האנשים האלה הביאו עלינו את האסון הזה. ציפיתי מההנהגה הדתית שתבין את משמעות המצווה של קבורת המת ופדיון שבויים. דיברתי על זה עם כמה רבנים שהתכחשו לזה. לא הבינו את הערך של המצווה, את העומק שלה, את ההשפעה ואת ההשלכות של זה שאתה מתכחש למצווה, אז אתה מביא על עצמך אסון שנותן לך סטירה אחת רצינית כדי שתבין איפה טעית. וזה מה שקרה בשמחת תורה. יש שבויים, חללים, ילדים, מבוגרים ונשים שנשבו משום שהצבא לא הגן עליהם ומשום שהמדינה לא הגנה עליהם. החמאס נכנס וכבש את הקיבוצים, כבש את המושבים וכבש את מוצבי צה"ל. אם לא נביא אותם, מה יהיה על החברה הישראלית?"

"יום שישי ערב החג היינו ב'חץ השחור'. ראש המועצה אופיר ז"ל הביא לשם קבוצה, ישבנו ושתינו איתו קפה. בבוקר למחרת הוא כבר אינו היה בין החיים. היה מההרוגים הראשונים, הוא - וגם בנו. שמחת תורה בבוקר היינו בירושלים. התחילו אזעקות והבנו שאנחנו תחת מתקפה כבידה. מוצאי שבת חזרנו לכפר סבא ומיד הקמנו מטה שהתחיל לעבוד. הבנו שאחד הקשיים הגדולים ביותר שלנו כמשפחה היה שהיינו לבד. הרגשנו לבד. והבנו שגם הקטסטרופה הזו עכשיו היא של הרבה אנשים ואסור שירגישו שהם לבד. עמדו לרשותנו כבר במוצ"ש 2000 פסיכולוגים מקצועיים מתמחים בטיפול בטראומה ופתחנו קו למענה טלפוני מיידי". 

"כיום כשמדברים על חיילים חיים או מתים ואזרחים חיים או מתים, צריכים להתחיל באורון שאול כי הוא היה הראשון שהופקר בצוק איתן, ואחר כך הדר גולדין וכמובן האזרחים ולהתחיל משם. דובר צה"ל תא"ל הגרי אמר את זה בצורה מפורשת. גם גל הירש אמר את זה: הדר ואורון כחיילים - כלולים בתוך המספר שסופרים כל הזמן, והאזרחים כלולים בתוך המספר סופרים כל הזמן. אנחנו צריכים להביא את מי שנמצא בידי החמאס".