דודו סעדה מארח את רבקה ספיר, אימו של סא"ל יהונתן (ברנש), מג"ד סיירת נח"ל, שנהרג בקרב גבורה בבוקר שמחת תורה. בן 33 בנופלו.

"יהונתן בני הבכור, נולד וגדל ביצהר, הברית שלו היתה בקבר יוסף שזה סימן לבאות לקשר המאוד חזק שלו ולאהבה שלו לארץ ישראל. למד בישיבת חיצים באיתמר, את ביתו עם ראשית הוא בנה בהר חמד בקדומים. בית יפהפה, ממש ארמון. אבא לנטע, ארבל ודגן". 

"בשמחת תורה הוא נמצא בבית, וזו היתה מתנה ושמחה גדולה כי הוא לא היה בבית בראש השנה וברוב חג הסוכות. בתקופה האחרונה שהיה בקו בכרם שלום הוא כמעט ולא היה בבית. זכיתי וביום רביעי בחול המועד סוכות עשיתי בייביסיטר לילדים שלו, וכשחזר לקחת אותם ישבנו לכוס קפה ולחיבוק אחרון. הוא הביא מתנה לדגן שהיה לו יום הולדת - כלבה. סיפרו שהייתה באמת שמחה מאוד גדולה בליל שמחת תורה, הוא הרכיב את דגן ורקד איתו.

מוקדם בבוקר חיילים שלו מתקשרים מכרם שלום ואומרים לו שיש בלאגן, והוא יצא לדרך אליהם. אפשר להגיד שהוא לא נסע אלא שהוא ממש טס, כי הוא יצא מהבית בשעה 7:20 וכבר ב - 8:17 לא היה בין החיים.

יחד עם המח"ט יוני שטיינברג הי"ד - הם קבעו להיפגש, לחבור ולנסוע לכיוון כרם שלום. המח"ט נהרג כמה דקות לפני שיהונתן הגיע קצת לפני צומת מעון. הוא קלט בשניות את הסיטואציה, את כמות המחבלים. והוא פשוט אמר 'תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים' ונכנס ברכב של המחבלים במטרה למנוע מהם את המשך נסיעתם במסע הטרור. גם המח"ט שטיינברג וגם יהונתן היו עם מדים טקטיים ובלי דרגות. נס גדול היה שגופתם לא נחטפה".

"באו להודיע לי על מותו ביום ראשון ברבע לשש בבוקר. הדבר הראשון ששאלתי - אם יש גופה. הדבר השני שאמרתי להם זה שאנחנו חייבים לקבור אותו עוד היום, כי ביום ראשון הבא יש לנו חתונה. ואכן הלוויה היתה בראשון, ושבוע אחרי מיד כשקמנו מהשבעה אוריה הבן הצעיר התחתן, וזו הייתה חתונה מופלאה ושמיחה, מרגשת, הרגשתי את יהונתן בכל רגע איתי. כמובן שהיה גם בכי, אבל בשבעה מישהי אמרה לי דבר נכון - העצב שוכן לצד השמחה. זה שאת עצובה זה לא אומר שאת לא שמחה, וזה שאת שמחה - לא אומר שאת לא עצובה".

"היה לנו ברור שאנחנו קוברים אותו בקדומים, ליד הבית והילדים, באדמת השומרון שהוא כל כך אהב. ליהונתן יש חבורת חברים מופלאה שמלווה אותו עוד מתקופת הישיבה בחיצים, באיתמר. והם הקימו אנדרטת זיכרון מיוחדת בצורת מגן דוד בצומת מעון, שם נהרג. מתכננים שם איזו הנצחה לשניהם לסיירת הנח"ל. בעז"ה נכניס ספר תורה שנכתב לעילוי נשמתו על ידי תורמים צדיקים. נטעו כרם על שמו, מוציאים ליין של יינות מתוצרת יהודה ושומרון. יש תינוקות שנקראו על שמו של יהונתן. יש עמותה שהוקמה לזכרו עם הרבה פרויקטים בתכנון".

"יהונתן השאיר אחריו הרבה כתבים, חלקם התגלו עוד בחייו. הוא היה במסע של חצי שנה בארצות הברית, וכתב יומן יומי. בסיום קורס הוא היה נותן לחיילים שלו עט והוא היה כותב שהיה כתוב עליו 'ההפך מלשכוח - לכתוב'. 'אני מאמין בזכותנו הבלתי מתפשרת על הארץ הזאת'.

"כבר גמרתי בליבי אומר מה מוכן אני להקריב למען ארץ זו. את כולי, אך גם מעבר לכך... מוכן אני להקריב למענך את כל מרצי, זמני כוחי רכושי, אהבתי יצירותיי, חבריי משפחתי, ארצי האהובה, שמחותיי שאיפותיי ורצונותיי. אוסיף ואומר שגם יותר מזה אתן ארצי הקטנטונת והיפה".

"יושב אני באדמת ארץ ישראל, במקום בו נשפכו הרבה דמים כמעט משחר ההיסטוריה הקדושה, ארץ זו לעם היהודי שנלחם עליה בחירוף נפש לאורך כל הדורות. האדמה הזו, הארץ הזו, האבנים הללו שדפי ההיסטוריה נכתבו עליהם ומדברות עברית קדומה... כל כך חשובה לנו הארץ הזו שכולנו נשארים בה ומסכנים נפשנו יום יום בשבילה. מוכנים אנו למות למען האדמה".

יהי זכרו ברוך.

דודו סעדה מארח את רבקה ספיר, אימו של סא"ל יהונתן (ברנש), מג"ד סיירת נח"ל, שנהרג בקרב גבורה בבוקר שמחת תורה. בן 33 בנופלו.
"יהונתן בני הבכור, נולד וגדל ביצהר, הברית שלו היתה בקבר יוסף שזה סימן לבאות לקשר המאוד חזק שלו ולאהבה שלו לארץ ישראל. למד בישיבת חיצים באיתמר, את ביתו עם ראשית הוא בנה בהר חמד בקדומים. בית יפהפה, ממש ארמון. אבא לנטע, ארבל ודגן". 
"בשמחת תורה הוא נמצא בבית, וזו היתה מתנה ושמחה גדולה כי הוא לא היה בבית בראש השנה וברוב חג הסוכות. בתקופה האחרונה שהיה בקו בכרם שלום הוא כמעט ולא היה בבית. זכיתי וביום רביעי בחול המועד סוכות עשיתי בייביסיטר לילדים שלו, וכשחזר לקחת אותם ישבנו לכוס קפה ולחיבוק אחרון. הוא הביא מתנה לדגן שהיה לו יום הולדת - כלבה. סיפרו שהייתה באמת שמחה מאוד גדולה בליל שמחת תורה, הוא הרכיב את דגן ורקד איתו.
מוקדם בבוקר חיילים שלו מתקשרים מכרם שלום ואומרים לו שיש בלאגן, והוא יצא לדרך אליהם. אפשר להגיד שהוא לא נסע אלא שהוא ממש טס, כי הוא יצא מהבית בשעה 7:20 וכבר ב - 8:17 לא היה בין החיים.
יחד עם המח"ט יוני שטיינברג הי"ד - הם קבעו להיפגש, לחבור ולנסוע לכיוון כרם שלום. המח"ט נהרג כמה דקות לפני שיהונתן הגיע קצת לפני צומת מעון. הוא קלט בשניות את הסיטואציה, את כמות המחבלים. והוא פשוט אמר 'תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים' ונכנס ברכב של המחבלים במטרה למנוע מהם את המשך נסיעתם במסע הטרור. גם המח"ט שטיינברג וגם יהונתן היו עם מדים טקטיים ובלי דרגות. נס גדול היה שגופתם לא נחטפה".
"באו להודיע לי על מותו ביום ראשון ברבע לשש בבוקר. הדבר הראשון ששאלתי - אם יש גופה. הדבר השני שאמרתי להם זה שאנחנו חייבים לקבור אותו עוד היום, כי ביום ראשון הבא יש לנו חתונה. ואכן הלוויה היתה בראשון, ושבוע אחרי מיד כשקמנו מהשבעה אוריה הבן הצעיר התחתן, וזו הייתה חתונה מופלאה ושמיחה, מרגשת, הרגשתי את יהונתן בכל רגע איתי. כמובן שהיה גם בכי, אבל בשבעה מישהי אמרה לי דבר נכון - העצב שוכן לצד השמחה. זה שאת עצובה זה לא אומר שאת לא שמחה, וזה שאת שמחה - לא אומר שאת לא עצובה".
"היה לנו ברור שאנחנו קוברים אותו בקדומים, ליד הבית והילדים, באדמת השומרון שהוא כל כך אהב. ליהונתן יש חבורת חברים מופלאה שמלווה אותו עוד מתקופת הישיבה בחיצים, באיתמר. והם הקימו אנדרטת זיכרון מיוחדת בצורת מגן דוד בצומת מעון, שם נהרג. מתכננים שם איזו הנצחה לשניהם לסיירת הנח"ל. בעז"ה נכניס ספר תורה שנכתב לעילוי נשמתו על ידי תורמים צדיקים. נטעו כרם על שמו, מוציאים ליין של יינות מתוצרת יהודה ושומרון. יש תינוקות שנקראו על שמו של יהונתן. יש עמותה שהוקמה לזכרו עם הרבה פרויקטים בתכנון".
"יהונתן השאיר אחריו הרבה כתבים, חלקם התגלו עוד בחייו. הוא היה במסע של חצי שנה בארצות הברית, וכתב יומן יומי. בסיום קורס הוא היה נותן לחיילים שלו עט והוא היה כותב שהיה כתוב עליו 'ההפך מלשכוח - לכתוב'. 'אני מאמין בזכותנו הבלתי מתפשרת על הארץ הזאת'.
"כבר גמרתי בליבי אומר מה מוכן אני להקריב למען ארץ זו. את כולי, אך גם מעבר לכך... מוכן אני להקריב למענך את כל מרצי, זמני כוחי רכושי, אהבתי יצירותיי, חבריי משפחתי, ארצי האהובה, שמחותיי שאיפותיי ורצונותיי. אוסיף ואומר שגם יותר מזה אתן ארצי הקטנטונת והיפה".
"יושב אני באדמת ארץ ישראל, במקום בו נשפכו הרבה דמים כמעט משחר ההיסטוריה הקדושה, ארץ זו לעם היהודי שנלחם עליה בחירוף נפש לאורך כל הדורות. האדמה הזו, הארץ הזו, האבנים הללו שדפי ההיסטוריה נכתבו עליהם ומדברות עברית קדומה... כל כך חשובה לנו הארץ הזו שכולנו נשארים בה ומסכנים נפשנו יום יום בשבילה. מוכנים אנו למות למען האדמה".
יהי זכרו ברוך.

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement