דודו סעדה מארח את ירון סימנוביץ, אבין של רב"ט ליאור סימינוביץ ז"ל מחטיבת גבעתי, לוחם בגדוד צבר שנפל עקב פגיעת טיל נ"ט בקרב בצפון רצועת עזה בתאריך 31.10.

ירון מספר על בנו: "ליאור היה ילד עם טוהר לב, חיוך תמידי, שרק רוצה לתת. ילד רגוע, הכל עבר לידו. הוא עשה בגרות מצוינת כעם 10 יחידות מחשבים, 5 מתמטיקה, אנגלית ופיזיקה והיה יכול להגיע לאן שרק ירצה במודיעין, אבל הוא רצה לשרת בקרבי. כשקיבל את השיבוץ לגבעתי לא יכולת למחוק לו את  החיוך מהפרצוף. גם את הטירונות שלא היתה קלה הוא עבר עם חיוך תמידי". 

"כשפרצה המלחמה ב 7.10 ליאור היה בבית ברגילה, והוקפץ לרמת הגולן לקחת ציוד, משם הם ירדו לשטח כינוס בצפון רצועת עזה. דיברנו איתו כל כמה ימים, וכשלא היה זמין הבנו שהם נכנסו לרצועה. בשבת כשנהרג היו הרבה שמועות. אני לא הייתי מעודכן. בערב ישבתי בסלון, ב 20:00 היתה דפיקה עדינה בדלת, פתחתי וראיתי שלושה קצינים. הבנתי מיד. נפלתי על הרצפה, הם הרימו אותי וישבו איתנו בסלון כמה שעות, ואמרו שאין עדיין זיהוי וודאי, וזה יכול להימשך עוד שעות.

הקצינים חזרו ב1:15 בלילה ואמרו שזוהה. ליאור היה מקלען בתוך הנמר, ונהרג עם עוד 11 לוחמים. המפקד שלו אמר לו: אני רוצה שתהיה ראשון בנמר, אני סומך עליך. טיל RPG חדר את הנמר בו היו, וככל הנראה בגלל שהיו עם חומרי לחימה רבים – הכל התפוצץ.

כשבאו לנחם אותנו בשבעה, אחד החברים שלו מהמחלקה סיפר שהם היו עושים את האימונים עם הצוות הלוחם יחד עם הצוות של הנמר, וברגע שהיה נגמר האימון  והצוות היה הולך לנוח - ליאור היה הולך לעשות עוד דברים  - מסדר את השקי חול בעמדה שלו, מתאמן על החלפת הכדורים,  היה מבקש ממדריכת החי"ר לבצע עוד תרגול ירי. אני רוצה שנזכור את ליאור כילד עם החיוך התמידי. שום דבר לא הלחיץ אותו, שום דבר לא הפריע, ילד שהכל מבחינתו היה טוב, שרצה לתת טוב לכולם".

יהיה זכרו ברוך.  

דודו סעדה מארח את ירון סימנוביץ, אבין של רב"ט ליאור סימינוביץ ז"ל מחטיבת גבעתי, לוחם בגדוד צבר שנפל עקב פגיעת טיל נ"ט בקרב בצפון רצועת עזה בתאריך 31.10.
ירון מספר על בנו: "ליאור היה ילד עם טוהר לב, חיוך תמידי, שרק רוצה לתת. ילד רגוע, הכל עבר לידו. הוא עשה בגרות מצוינת כעם 10 יחידות מחשבים, 5 מתמטיקה, אנגלית ופיזיקה והיה יכול להגיע לאן שרק ירצה במודיעין, אבל הוא רצה לשרת בקרבי. כשקיבל את השיבוץ לגבעתי לא יכולת למחוק לו את  החיוך מהפרצוף. גם את הטירונות שלא היתה קלה הוא עבר עם חיוך תמידי". 
"כשפרצה המלחמה ב 7.10 ליאור היה בבית ברגילה, והוקפץ לרמת הגולן לקחת ציוד, משם הם ירדו לשטח כינוס בצפון רצועת עזה. דיברנו איתו כל כמה ימים, וכשלא היה זמין הבנו שהם נכנסו לרצועה. בשבת כשנהרג היו הרבה שמועות. אני לא הייתי מעודכן. בערב ישבתי בסלון, ב 20:00 היתה דפיקה עדינה בדלת, פתחתי וראיתי שלושה קצינים. הבנתי מיד. נפלתי על הרצפה, הם הרימו אותי וישבו איתנו בסלון כמה שעות, ואמרו שאין עדיין זיהוי וודאי, וזה יכול להימשך עוד שעות.
הקצינים חזרו ב1:15 בלילה ואמרו שזוהה. ליאור היה מקלען בתוך הנמר, ונהרג עם עוד 11 לוחמים. המפקד שלו אמר לו: אני רוצה שתהיה ראשון בנמר, אני סומך עליך. טיל RPG חדר את הנמר בו היו, וככל הנראה בגלל שהיו עם חומרי לחימה רבים – הכל התפוצץ.
כשבאו לנחם אותנו בשבעה, אחד החברים שלו מהמחלקה סיפר שהם היו עושים את האימונים עם הצוות הלוחם יחד עם הצוות של הנמר, וברגע שהיה נגמר האימון  והצוות היה הולך לנוח - ליאור היה הולך לעשות עוד דברים  - מסדר את השקי חול בעמדה שלו, מתאמן על החלפת הכדורים,  היה מבקש ממדריכת החי"ר לבצע עוד תרגול ירי. אני רוצה שנזכור את ליאור כילד עם החיוך התמידי. שום דבר לא הלחיץ אותו, שום דבר לא הפריע, ילד שהכל מבחינתו היה טוב, שרצה לתת טוב לכולם".
יהיה זכרו ברוך.

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים שעל סדר היום

בשבע עיניים

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

התוכנית שתצלול אתכם לעומקם של הסיפורים הכי בוערים על סדר היום

Advertisement