דודו סעדה מארח את תא"ל במיל' דדי שמחי, לשעבר נציב כבאות והצלה וראש מטה פיקוד העורף. בנו השלישי גיא הי"ד נהרג בקיבוץ רעים בשמחת תורה. בן 20 היה בנופלו.

דדי שירת בתפקיד קצין אג"מ אוגדת עזה כשעוד ישבה בתוך חאן יונס, כשבמקביל גרו בקיבוץ רעים במשך כעשור, והוא מכיר היטב את השטח: "יכולנו לחזות ולמנוע את אירועי השביעי באוקטובר. האירוע הזה לא היה צריך לקרות - זה אחריות וכשל מלא של הצבא. חטאנו בחטא ההתמכרות לרצון לשקט ולחיים הנוחים, ו'החמאס מורתע'. במשך שנים השקענו בצבא איכותי עם מיטב הציוד ומיטב האנשים. זה לא היה אמור לקרות. היה צריך להילחם כבר ברקטה הראשונה ולא לחכות שייבנו מנהרות ומבצרים תת קרקעיים".

בנו גיא הי"ד היה לוחם בצנחנים: "גיא היה ילד מדהים. מנהיג, ספורטאי, אוהב המדינה, אמיץ, גדל בבית של אהבת המולדת ואהבת המדינה. ילד שמדינה צריכה לשכפל. בשמחת תורה גיא היה באפטר ונסע עם עשרה מחבריו מגדרה ומהיחידה למסיבה בנובה. כשהתחילה מתקפת הרקטות לקח את חבריו לקיבוץ רעים, שם גדל עד גיל 7, במטרה להיכנס לממ"דים הפזורים בקיבוץ. הם הגיעו לקיבוץ רעים בסביבות השעה 7:00. הוא התקשר אלי ב7:45 אחרי שהכניס את כולם לממ"ד ואומר לי: 'אבא אני בקיבוץ, יש פה מחבלים, יש לנו רק נשק אחד'. אני עונה לו - 'תקשיב גיא, תיכנס לממ"ד, תסגור את הדלת ואל תצא. 5 דקות הצבא מגיע ומחסל את כולם'. זו היתה השיחה האחרונה איתו. אמא שלו מכירה את הילד... היא לא מאמינה לו ומבקשת ממנו תמונה כשהוא בתוך הממ"ד. גיא נכנס לממ"ד, מצלם את עצמו בסלפי ושולח לה - ואז יוצא החוצה, נשאר בחוץ יחד עם הדר חברו מהקיבוץ. הדר אומר לו- 'גיא, אתה לא חמוש. כנס לממ"ד'! וגיא מסרב. הוא אומר לו - 'נראה לך שאני אשאיר אותך לבד..?

המחבלים הגיעו לבית. הראשון נכנס - וגיא קופץ עליו חונק אותו וכנראה גם מחסל אותו. המחבל השני שנכנס - הדר ירה בו. השלישי הבין שיש לחימה וזרק פנימה רימונים. הדר הצליח להימלט, עלה לגג של המבנה ונשאר שם 5 שעות. גיא נפצע מהרימונים, הצליח לצאת מהחלון, ואז חטף כדור בבטן ונהרג במקום. בערב ידענו בוודאות שגיא נהרג. חבריו כבר חולצו וחזרו לגדרה. בחצות החלטתי שאני נוסע לחלץ אותו. שמתי מדים, עברתי בבסיס אורים לקחת נשק, הגעתי לכניסה לקיבוץ, שם חסמו אותי חבר'ה של חרוב כי הלחימה הסתיימה שם רק כמה דקות קודם. ביקשתי מהם להביא לי את הילד ששוכב שם מ 9 בבוקר, הסברתי להם בדיוק איפה הוא נמצא. תוך ארבע דקות הם חזרו אלי עם אלונקה עליה שוכב גיא. חיבקתי אותו, הכנסתי אותו לשק חללים. במבט של שבעה חודשים אחורה אני חושב שזו היתה זכות גדולה שניתנה לי לחלץ אותו ולהיפרד ממנו. גיא גיבור אמיתי. 30 חברים הציל במותו, כולם באו אלינו לנחם בשבעה יחד עם משפחותיהם".

"אחרי השבעה באוקטובר החיים שלנו השתנו. אני רואה איפה המדינה נמצאת. אנחנו נמצאים באירוע היסטורי בקנה מידה תנ"כי. סיימתי 33 שנות שרות בצה"ל ועוד 5 שנים בכבאות, הציעו לי ללכת לכל מיני תפקידים ציבוריים, ואמרתי לא - אני הולך מה שנקרא - 'לעשות לביתי'. ומאז ביתי, הבית הפרטי שלי - הפך לבית הכללי של ארצי. אני לא מתכוון ששרשרת הקיום של העם היהודי תיגדע ותינתק".

"כל הח"כים ואנשי צבא שהיו אחראים - זה קרה במשמרת שלכם. אני חושב שיש מעל 150 איש שצריכים לקחת אחריות ולשים את המפתחות ללכת הביתה, ולהחזיר את המנדט לעם. העם הם ועדת החקירה הכי טובה. אנחנו שבעה חודשים אחרי השביעי באוקטובר, והלילה התחלנו את המבצע הקרקעי ברפיח. זה היה צריך להיות כבר מזמן, אבל עדיף מאוחר מאף פעם. הגיע הזמן שנפסיק להפחיד את עצמנו ונתחיל להפחיד את אויבינו. את המכונה הצה"לית ודור כזה של לוחמים - אף גורם לא יוכל לעצור. הדבר הכי חשוב בכניסה לרפיח - זה לסגור את ציר פילדלפי ולשלוט בו, ואחרי יש לנו מספיק זמן לטפל בכל הפירוז וחיסול שאר הגורמים. חייבים להחזיר את החטופים והחטופות ולייצר מצב כזה בעזה, שידעו שיותר אסור להתעסק איתנו. וזה אפשרי למוטט את החמאס. אני חושב שזה אפשרי".