"בבית קברות לא עושים מוסיקה". חרף הלך הרוח בגטאות בתקופת השואה, בתנאי רעב, קור, אימה ומוות עולה צורך להשמיע קול, וליצור אמנות שעבורה שווה לחיות. כלי נגינה מוברחים פנימה, תזמורות והרכבים מוסיקאליים מנגנים ושרים, וכך מתאפשרת בריחה מן המציאות, שקט ויופי, אך גם העברת מידע, ואפילו הצלת חיים. תמר מצ'אדו חוקרת מוסיקה בשואה מספרת על המוסיקאים והיצירות שהולחנו ונוגנו מבחירה חופשית בגטאות ובמחנות. חלק א'

עורכת ומגישה: רותי קרן