הגרניקה כמשל. סופי ברזון מקאי, אוצרת הגלריה בבארי וניצולת הטבח, מתריסה בחלקה השני של התכנית על הזכות והאותנטיות של ביטוי אמנותי ישיר של האסון ע"י מי שלא נפגע ממנו ישירות. על תיירות מוות והלאמה של 7 באוקטובר גם באמנות, ומולה הניסיון שלה לחנוט בזהב ובאהבה את היופי. לחקור את הטבע. ליצור מחדש אות לאות מן הזכרונות והחפצים שנותרו. לתרגם ספר מן הילדות באנגליה עם אחיה, ולהתעקש לחלום. ולקרוא שירה.
מראיינת ועורכת: רותי קרן
צילמה: סופי ברזון מקאי

"לורקה זה לב מדמם על במה. וזה לב כה יפה" : עידו קולטון
1:04:10

"אנחנו לא אנרכיסטים אנחנו חולמים": סיפור "המפעל" בירושלים: נטע מייזלס
1:02:03

ציפור מחכה לאור- מתוך השחור: האמן כרים אבו שקרה
1:10:07