בפרק הזה אנחנו יוצאים מנקודת הפיצוץ הכי גדולה של השיח הישראלי כיום - נושא הגיוס לצה״ל. אבל מהר מאוד מבינים שזה רק סימפטום… הקיצוניות כבר מזמן לא נמצאת רק בכנסת, בהפגנות או בכותרות. היא מחלחלת לשיח, למשפחה, להורות, לזוגיות – ולדרך שבה אנחנו מדברים אחד עם השנייה ביומיום. דרך מעברים בין פוליטיקה, הורות, יחסי הורים–ילדים וזוגיות, אנחנו מנסים להבין למה כל דבר הפך לשחור או לבן, למה אין מקום לאמצע, ואיזה מחיר רגשי אנחנו משלמים על זה – כחברה וכאנשים פרטיים.. פרק כנה, כואב, חשוף, וגם עם אופטימיות קלה זה פרק שלא מחפש להכריע מי צודק, אלא לשאול שאלה עמוקה יותר: איך אפשר לחיות יחד, עם פחות מחנות ויותר הקשבה – ומה האומץ האמיתי בעולם כל כך קיצוני